אפתח בהקדמה: כדי לשפר את שבילי האופניים בתל אביב צריך לשפר את הרצף שלהם ולהוריד אותם מהמדרכות. זה ברור.
אבל הפעם אכתוב על דבר אחר:
ללא קשר לטיב שבילי האופניים, יש דבר אחד שיקפיץ אותם מעלה – מיתוג.
בעבור רבים, בעיקר אלה המבקרים בת”א ופחות אלה המתגוררים בה, שבילי האופניים נעלמים ברקע. הם לא נלקחים ברצינות.
בתרבות המקומית, שבילי אופניים נתפסים בסה”כ כסוג של מדרכה. הליכה על שביל אופניים לא נתפסת כמשהו חריג.
אנחנו רוצים/ות להאמין שפרוסה בת”א רשת דרכים לתחבורת אופניים, ושת”א היא עיר די מתקדמת בנושא זה.
בפועל, רוב שבילי האופניים בת”א מובחנים ע”י ציבור ספציפי ביותר של אנשים. מרבית האנשים המתהלכים ברחוב לא מזהים בכלל את שבילי האופניים, או לא מפרשים אותם כדרך לכלי תחבורה כלשהו שההליכה עליו אסורה.
סימנו “V” על שבילי האופניים. אפשר לראות את הסמל המפורסם שלהם בכל פינה בעיר.
אבל מה אפשר לעשות כדי באמת ליצור רשת שבילי אופניים שתהפוך את ההתניידות בעיר באופניים לקלה ומזמינה? כזו שתשמש הרבה רוכבי אופניים, ולא את הולכי הרגל?
לדעתי, שבילי האופניים בתל אביב צריכים לעבור מהפך מיתוגי. כזה שישנה להם את התדמית מן הקצה אל הקצה.
המהפך המיתוגי מורכב משלושה צעדים: 1.עיצוב 2.אחידות 3.חיזוק המותג בדרכים שונות
1. עיצוב
מטרת העיצוב היא להעביר מסר מסויים. עיצוב זו שפה חזותית.
זה כלי עם כח אדיר. על-ידי עיצוב שביל האופניים, אפשר להעביר מסר למשתמשי הדרך, המסר יוצר תחושות והתחושות מובילות להתנהגות.
כיום שבילי האופניים בת”א מופיעים במגוון של עיצובים. כל עיצוב נעשה בתקופה שונה, ע”י מתכנן אחר, ובמסגרת פרוייקט אחר.
שבילי אופניים רבים מתוכננים במסגרת שיפוצי רחוב מקיפים. במקרים כאלה עיצוב שביל האופניים נעשה ע”י אדריכלים.
אדריכלים אוהבים את היצירה שלהם. הם אוהבים עיצוב ונראות. הפונקציה הרבה פחות חשובה להם, עם כמה שהם מפטפטים עליה.
עיקר המאמץ מצידם הוא “הטמעה עיצובית” של שביל האופניים, כך שלא יהרוס להם את היצירה. לא יהיה בולט מידיי, וישתלב חומרית במדרכה.
אפשר לומר שהכשלים המרכזיים של עיצוב שבילי האופניים בת”א הם ריבוי הביטויים הגרפים שלהם, והנתק המוחלט משביל לשביל או למעבר חציה של אופניים.
הנה כמה דוגמאות מוקפות בקו אדום:
כאן צריך להגיע השינוי. עיצוב שביל האופניים צריך להיות מוכתב מלמעלה, והאדריכלים צריכים להיות כפופים לו, בכל מקום שבו הם פועלים.
כלל ברזל והנה אני מדגיש את הגופן: כל שבילי האופניים בתל אביב צריכים להיות בצבע אחד!
הצבע מבליט ומעורר. רכיב צבוע על רקע חסר צבע יקפוץ ויתאגר את המח.
בעיר, האספלט והמדרכה הם הרקע, הם השחור לבן. שביל האופניים הוא הדמות שלנו. את שביל האופניים אנחנו רוצים להעלות לתודעה. הוא צריך להיות בצבע.
כפי שאפשר לראות בדוגמאות הנ”ל, שבילי אופניים יכולים להיות בולטים ומובדלים משאר מרכיבי הדרך ולא משנה אם מדובר בשביל אופניים במיסעה או במדרכה.
הצבע מקפיץ את הנראות של שביל האופניים בכל מקום בוא הוא נמצא.
כלל נוסף בעיצוב שבילי האופניים הוא הקפדה על סימון-צבע רציף של שבילי אופניים, גם כשהם חוצים כבישים. או במילים אחרות: סימון מעברי חציה של אופניים כשביל אופניים לכל דבר.
יש כמה גישות בעולם לעיצוב מעברי חציה של אופניים.
יש ערים שבהן מתייחסים לצבע של שביל האופניים כאל תמרור אזהרה לנהגים. במקומות אלה שביל האופניים חסר צבע, ומעברי החציה של האופניים דווקא כן בצבע.
יש מקומות שבהם שביל האופניים צבוע ומעברי החציה מנסים להשתלב בעיצוב של הכביש, ולכן מעברי החציה של האופניים נותרים ללא צבע.
יש גם דוגמאות לשבילי אופניים שצבועים לאורך כל הדרך, ואף מקומות שבהם הצביעה הופכת ל”מרוסקת” באיזורי החציה.
כמה דוגמאות:
לדעתי המצב האידיאלי הוא צבע אחיד לאורך כל הדרך המיועדת לאופניים, גם במעברי החציה של האופניים.
הקפדה על צבע אחיד לשבילים ומעברי החציה של האופניים תחזק מאוד את הרציפות של מערך תנועת האופניים בעיר, ותעזור לייצר מעמד גבוה לשבילי האופניים בתל אביב.
שביל אופניים בעיצוב אידיאלי הוא למעשה קו רצוף שנשאר צבוע באותו הצבע כשהוא על המיסעה, על המדרכה, על רציף הטיילת או על השביל בפארק.
בלי הפסקות, בלי שינויים בצבע, ללא הבדלי רוחב במעבר משביל למעבר חציה, והקפדה על כמה שפחות הבדלים מרקמיים.
2. אחידות
אחרי שהוחלט על עיצוב תל אביבי לשבילי האופניים, צריך להחיל אותו על כל ס”מ של שביל אופניים בעיר. בין אם מדובר בשביל אופניים על המדרכה, או על המיסעה, השבילים בפארק הירקון, מעברי החציה ואפילו סימון מקומות קשירת אופניים. הכל באותו הצבע, אותם חומרי צביעה ואותם סימונים.
בלי מקרים חריגים ויוצאים מן הכלל. המהלך יכול ליפול ולקום על האחידות.
אותם שבילי אופניים, רק ממותגים.
הנה הדגמת “לפני-אחרי” מיתוג של שבילי האופניים בתל אביב (נלך על טורקיז בשביל הדוגמא)
3.חיזוק המותג בדרכים שונות
השלב הזה הוא בונוס שיעזור לקבע את שבילי האופניים של תל אביב כמותג. זה לא שלב חובה, אבל הוא קל לביצוע והשפעתו על תדמית שבילי האופניים גדולה מאוד.
לאחר שיושלמו העיצוב והאחדת העיצוב לכל שבילי האופניים, כדאי יהיה לאמץ סל של שילוט שייעשה שימוש בסימונים פיקטוגרפים מוכרים ובצבע חזרתי דבר שיעזור לבסס את האופניים ככלי תחבורה “רציני” ואת תשתית האופניים כמובחנת ומובדלת יותר.
השילוט ילווה את כל הדרכים בעיר. הוא יפנה לשבילי אופניים ולחנית אופניים, יתריע מפני שבילי אופניים, יכווין רוכבי אופניים למוקדים בעיר, יאסור או יתיר רכיבה על אופניים, יציג כללי רכיבה וכ’.
אפשר גם אפילו קצת להשתולל ולהתמסחר עם הסמליל והצבע המוכר של השבילים בכל מיני מזכרות וחפצי תיירות שונים.
