בכל פרוייקט שילוט, הדרישה הראשונה של הלקוח היא עיצוב שיהיה מעניין, ייחודי, מיוחד – בקיצור, שלא ישעמם. אבל יש מסר שכדאי להגיד כבר עכשיו: אל דאגה. לא יהיה משעמם. לפני שממהרים “להוסיף עניין” השילוט אינו נשפט בפני עצמו, אלא כחלק מהמארג החזותי שסביבו — בתוך ההקשר שבו הוא קיים. המרחבים בישראל כבר עמוסים מסרים ואלמנטים …
כולם יודעים שכדי ליצור סדר, עקביות ואסתטיקה – צריך תכנית כוללת.בתחום השילוט וההתמצאות קוראים לזה תכנית אב: מסמך המגדיר את כל חוקי העיצוב לכל טיפוסי השילוט. ועדיין, לא חסרים ארגונים שמעדיפים לדלג על ההשקעה הזו. מבחינתם שילוט הוא “משהו שצריך לסמן עליו ✓”, לעמוד בדרישות – וזהו. ולפעמים הסיפור אפילו מורכב יותר: הסמכות מבוזרת. גורם …
הרבה מוסדות וגופים המנהלים מקומות היו רוצים לעבור ממצב של תחזוק ותפעול נקודתי, ומזדמן – מה שניתן לכנות “פרטאצ’” – למתודולוגיה מסודרת, שמבוססת על כללים ועקרונות ברורים. זה מעבר נחוץ ומשתלם לכל ארגון.אך המעבר לאופן התנהלות כזה אינו פשוט.הוא מצריך שינוי תרבותי עמוק בארגון. השיטה שכולנו התרגלנו אליה: האילתור אופן ההתנהלות השכיח בישראל מבוסס על …
להוסיף נגיעה של מתודולוגיה לארגון מאלתר – הטריק שמעלים את הפרטאצ’ מהמרחב לקריאה »
במגדלים – למגורים או למשרדים – מושקעת מחשבה רבה על אסתטיקה ודיוק. הם מתוכננים עם ציפייה להיראות מסודרים ולרוב אף יוקרתיים, אבל בישראל קיים פער מוזר שלא נובע מבלאי או מתחזוקה לקויה, אלא דווקא ממעשי ידי אדם: בין כל הגימורים וההקפדה אנחנו רואים אילתורים שלא הולמים את הרקע שלהם. שלטים, שיפצורים והודעות פרטצ’יות. זה לא …
מקומות בישראל המקבלים קהל (רשתות, בתי חולים, משרדי ממשלה) מאפשרים לעובדיהם לבצע שינויים בסביבת עבודתם לפי שיקול דעתם: שיפצורים, הצבת שלטים, ביטוי אישי ופתרונות יצירתיים לבעיות נקודתיות שהם מזהים. המרכיב התרבותי הזה מוכר היטב בישראל ונקרא “חוכמת העובדים” או “חוכמת השטח”.זו גישה ניהולית שמכבדת את המפעיל המקומי — מתוך ההנחה שהוא מכיר את המקום טוב …
כשכל עובד הוא מעצב: הנזק הכבד של ‘ממלכת העובד’ לחוויית המשתמש בישראל לקריאה »
