מוניות שירות זה לא בדיוק תחבורה ציבורית

השיח החדש סביב מוניות שירות מדאיג אותי.

מוניות שירות מוזכרות שוב ושוב בהקשר של פיתרון לבעית חוסר התחבורה הציבורית בשבת או בהקשר של חלופה מרעננת לאוטובוסים הגדולים, מרעישים ומזהמים (כביכול).

הפסאודו-טענה הזו נאמרת ע”י אנשים שלא נוסעים מספיק במוניות שירות או לא מבינים איך מוניות שירות עובדות.

מוניות שירות הן הרבה יותר מוניות מאשר שירות. תחבורה ציבורית רגילה, כמה שנבקר אותה, מחוייבת לעמוד בתקנים ובמתכונת מווסתת מוכתבת מלמעלה. מוניות שירות זה שלב קדמוני של התחבורה ציבורית (שהיה צריך להיעלם מזמן).

כמה דברים שחובה להבין לגבי מוניות שירות:

1. חוסר מערכתיות
במונית שירות התמורה לתשלום היא הנסיעה הספציפית.
מנגד, בתחבורה ציבורית התמורה לתשלום היא התניידות עד להגעה ליעד. התשלום נעשה לפי איזור. נוסע משלם עבור התניידות באיזור מסויים, ויש לו זמן קצוב לעבור בין קווים שונים מבלי לשלם פעם נוספת.

2. זמני נסיעות – נתון לגחמות הנהגים
בבסיס ההיגיון הכלכלי של מוניות השירות ניצב עיקרון פשוט: מוניות שירות מביאות משכורת רק כשהן מלאות.
למוניות שירות אין לוחות זמנים, הנסיעות יוצאות לפי רצונו של הנהג, הנהג יצא מתי שכלכלי לו לצאת.
המתנה למונית שירות מלווה בחוסר וודאות. אין ערובה שמונית תגיע בזמן סביר, וכשהיא תגיע, רוב הסיכויים שהיא תיהיה מלאה.

ההיגיון הכלכלי הזה מביא לתופעה בלתי נסבלת של חוסר זמינות מוחלט של מוניות שירות בחלקיו הראשונים של המסלול, שכן נהגים יוצאם רק כשהרכב מלא, ועד שלא יורדים נוסעים, אין אפשרות להעלות נוסעים אחרים.
המצב הזה מייצר מצבים מעוותים בהם נוסעים הממתינים לאורך חלקיו הראשונים של המסלול נאלצים ללכת ברגל בכיוון המנוגד לכיוון התנועה הרצוי שלהם, עד לתחנת המוצא, רק כדי לתפוס מקום.

3. תגמול כספי לנהגים לפי כמות נוסעים ולא לפי איכות העבודה
דגם המימון של מוניות שירות מתגמל נהגים הנוסעים בפראות. במוניות שירות תשלום הנוסע נכנס ישירות לכיסו של הנהג, מה שמוביל את הנהגים להתחרות על נוסעים. פרנסה זה הרי דבר שמתחרים עליו, את טבע האדם לא ניתן לשנות. איך התחרות הזו מתורגמת לכביש? בנסיעה פרועה, עקיפות מסוכנות, הורדת נוסעים באמצע הכביש (כמובן שאין מה לדבר על נגישות כך) ובעוד עבירות תנועה מסוכנות רבות.

מנגד, תשלום הנוסע בתחבורה ציבורית אינו נכנס לכיסו של הנהג אלא למערכת הגדולה, שמספקת משכורת קבועה ויציבה. הנהג אינו מתחרה על נוסעים. המצב הזה מתגמל נהגים ששומרים על כללים ומסנן נהגים שמצפצפים על הכללים.

4. חוסר נוחות פיסית
מוניות שירות מופעלות ע”י רכבי “טרנזיט”  שיועדו במבנה שלהם לשנע חפצים ולא בני אדם.
(אגב, ההמרה של הטרזיט לתחבורה ציבורית לא הייתה עוברת ברוב המקומות המתקדמים בעולם.)
אמנם יש רכבי טרנזיט שכן תוכננו עבור הסעת בני-אדם, אך הנדסת האנוש שלהם לא מותאמת לנסיעות עירוניות הכוללות העלאה והורדת נוסעים באופן תכוף.
הנדסת האנוש של רכבי הטרנזיט לא לוקחת בחשבון התיישבות וקימה בזמן שהרכב בתנועה. היא לא מאפשרת עמידה (צריך ללכת שפוף וקשה להתייצב) ואי אפשר לשלם לנהג בעמידה. הנוסעים הקבועים במוניות שירות מכירים היטב את הנוהל המוסכם לפיו נוסעים כל הזמן מעבירים כספים בין נוסעים אחרים לנהג בישיבה.
כמובן שהכלים לא נגישים למוגבלי תנועה או אפילו לקשישים.

5. מידע לא נגיש
מוניות שירות לא מציעות מידע כלשהו על זמינותן, תדירותן ומסלולן.הכל מבוסס על היכרות ושמועות.

6. מחיר יקר יותר
מוניות שירות יקרות יותר מתחבורה ציבורית, ובשעה שהתח”צ לא פעילה (כמו בשבת ובלילה) תעריפן מתייקר.

7. פגיעה במערכת התחבורה הציבורית הכללית
כל עוד ומוניות השירות פועלות, הן תופסות נתח מסויים מהתחבורה הציבורית בעיר.
מוניות שירות הוא אמצעי תעבורה לא מערכתי כפי שכבר ציינתי, ובכך הן נוגסות בכיסוי של מערכת התחבורה הציבורית ומצמצמות אפשרויות עבור הנוסעים.
כשנוסע קונה כרטיס איזורי בתחבורה הציבורית, הוא לא מעוניין ולא צריך לשלם שוב עבור מונית שירות שמגיעה למקום שאליו מגיעה גם התחבורה הציבורית. במצב כזה הוא יסבול מתדירות מופחתת שכן לולא היה קיים קו מונית שירות במסלולו, היו יותר קווי אוטובוסים שהם חלק מערכתי בתח”צ, ואז היה הנוסע נהנה מתדירות טובה יותר.
חמורים יותר הם המצבים בהם מקומות מכוסים רק ע”י מוניות שירות דבר שמצריך מהנוסע לשלם פעמיים אם ברצונו להתנייד, פעם אחת עבור נסיעה ספציפית במונית שירות, ופעם שנייה עבור מערכת התח”צ.

8. שכונה
מוניות שירות פשוט משחיתות אותנו. הטיעון הוא טיעון תרבותי.
מוניות שירות הוא כל מה שהפוך מסדר ויעילות. זה הסממן הטוב ביותר של העולם השלישי.
האווירה וההתנהגות שמוסד מוניות השירות תורם לחברה שלנו הם גיבוב של עצבים, לחץ, חוצפה ו”שוק”.
הגיבוב הזה על הכבישים, הוא מה שבסופו מיתרגם למה שכולנו מכנים “ג’ונגל”, וג’ונגל בכביש זו איכות חיים נמוכה, לחץ נפשי יומיומי ויותר מכך – סכנה.

אז למה בדיוק מכוונים המצדדים במוניות שירות?
אם לרכבים הקטנים הרי שיש לכך פיתרון – מיניבוסים בשירות התחבורה הציבורית.
אם לפעילות בשבת ובלילה – גם לכך יש פיתרון, הפעלת התח”צ בשבת ובלילה בהתאם לביקוש.
יש עוד משהו שאני מפספס?