שלטי נגישות נתפסים כמשימה טכנית גרידא: מוסיפים אותם בלי קשר לעיצוב הכולל של מערכת השילוט. לרוב אפילו לא מעצבים אותם אלא קונים אותם כמוצר מדף, שם הם אפילו לא מעוצבים על ידי גרפיקאים. התוצאה היא פיזור גס של שלטים מכוערים המייצרים רעש חזותי. הגישה היא שנגישות היא “רע הכרחי”, שצריך לסמן עליה V הנגישות נתפסת …
שילוט נגישות: משלטים נדרשים ומעיקים היוצאים לידי חובה – לנגישות כברירת מחדל במערכת השילוט לקריאה »
זוכרים את השלטים בכניסה למקומות שציינו: “המקום ממוזג”? היום, אין כאלה שלטים כי המזגן הפך למובן מאליו. יום אחד זה יקרה: “נגישות” כבר לא תיהיה “נושא בפני עצמו” – היא תהפוך לברירת מחדל, מובנת מאליה, ומשולבת באופן טבעי בכל מערכת. עצם קיומו של השלט המיותר הזה מעיד שנגישות עדיין אינה ברירת המחדל מה נגישות מלמדת …
נושא ה”נגישות” ייעלם כשנאמץ חווית משתמש טובה, פשוט כי הנגישות תיהיה מובנית מאליה. לקריאה »
חוויית משתמש במסך חשובה – אבל רגע! לפני שמדברים על אפליקציות, אתרים וממשקים דיגיטליים, חייבים לעצור ולהסתכל על הבסיס במרחב המוחשי. בישראל, הפער בין מה שמוצג במסכים לבין מה שקורה בשטח פשוט מטורף. בואו נסיט את הזרקור מהמסכים לעולם האמיתי. אנחנו בישראל. בשטח, המסרים מגושמים, הקריאות גרועה, והמרחב עצמו מבלבל ומתסכל. הממשק בעולם האמיתי בישראל …
חוויית משתמש? רגע – גם במרחב המוחשי (בעולם האמיתי), ואפילו יותר! לקריאה »
בכל פרוייקט שילוט, הדרישה הראשונה של הלקוח היא עיצוב שיהיה מעניין, ייחודי, מיוחד – בקיצור, שלא ישעמם. אבל יש מסר שכדאי להגיד כבר עכשיו: אל דאגה. לא יהיה משעמם. לפני שממהרים “להוסיף עניין” השילוט אינו נשפט בפני עצמו, אלא כחלק מהמארג החזותי שסביבו — בתוך ההקשר שבו הוא קיים. המרחבים בישראל כבר עמוסים מסרים ואלמנטים …
כולם יודעים שכדי ליצור סדר, עקביות ואסתטיקה – צריך תכנית כוללת.בתחום השילוט וההתמצאות קוראים לזה תכנית אב: מסמך המגדיר את כל חוקי העיצוב לכל טיפוסי השילוט. ועדיין, לא חסרים ארגונים שמעדיפים לדלג על ההשקעה הזו. מבחינתם שילוט הוא “משהו שצריך לסמן עליו ✓”, לעמוד בדרישות – וזהו. ולפעמים הסיפור אפילו מורכב יותר: הסמכות מבוזרת. גורם …
הרבה מוסדות וגופים המנהלים מקומות היו רוצים לעבור ממצב של תחזוק ותפעול נקודתי, ומזדמן – מה שניתן לכנות “פרטאצ’” – למתודולוגיה מסודרת, שמבוססת על כללים ועקרונות ברורים. זה מעבר נחוץ ומשתלם לכל ארגון.אך המעבר לאופן התנהלות כזה אינו פשוט.הוא מצריך שינוי תרבותי עמוק בארגון. השיטה שכולנו התרגלנו אליה: האילתור אופן ההתנהלות השכיח בישראל מבוסס על …
להוסיף נגיעה של מתודולוגיה לארגון מאלתר – הטריק שמעלים את הפרטאצ’ מהמרחב לקריאה »
במגדלים – למגורים או למשרדים – מושקעת מחשבה רבה על אסתטיקה ודיוק. הם מתוכננים עם ציפייה להיראות מסודרים ולרוב אף יוקרתיים, אבל בישראל קיים פער מוזר שלא נובע מבלאי או מתחזוקה לקויה, אלא דווקא ממעשי ידי אדם: בין כל הגימורים וההקפדה אנחנו רואים אילתורים שלא הולמים את הרקע שלהם. שלטים, שיפצורים והודעות פרטצ’יות. זה לא …
מקומות בישראל המקבלים קהל (רשתות, בתי חולים, משרדי ממשלה) מאפשרים לעובדיהם לבצע שינויים בסביבת עבודתם לפי שיקול דעתם: שיפצורים, הצבת שלטים, ביטוי אישי ופתרונות יצירתיים לבעיות נקודתיות שהם מזהים. המרכיב התרבותי הזה מוכר היטב בישראל ונקרא “חוכמת העובדים” או “חוכמת השטח”.זו גישה ניהולית שמכבדת את המפעיל המקומי — מתוך ההנחה שהוא מכיר את המקום טוב …
כשכל עובד הוא מעצב: הנזק הכבד של ‘ממלכת העובד’ לחוויית המשתמש בישראל לקריאה »
שלטי תחנות האוטובוס בישראל (המכונים גם “דגלונים”) ידועים לשמצה, הם קשים ביותר לקריאה ולתחזוקה ומהווים מקור לאסתטיקה ברמה נמוכה מאוד. זה זמן רב שנסיונות להחליף את הדגלונים בשלטים מעוצבים וקריאים יותר אינם צולחים. כל הגורמים מסכימים כי הדגלונים זקוקים לשינוי מהותי, אך המהלך תקוע שנים רבות בשל מחסום בירוקרטי; הדגלונים מוגדרים למעשה כתמרור וכל שינוי …
כשמוסיפים שלט חדש — הרצון הראשוני טבעי לחלוטין:להבטיח שלא יפספסו אותו. ומכאן מגיעה הנטייה המיידית — להגדיל. וזה לגמרי מובן. אבל דווקא כאן, במקום שבו הכוונה היא נכונה, מתחילה אחת הבעיות הגדולות ביותר במרחב הפיזי שלנו. מיתוס אחד קטן שמייצר מרחבים מכוערים האמונה ש”גדול יותר = בולט יותר” מובילה לתופעה מאוד מוכרת:כל שלט חדש גדל …
רוצים שהשלט החדש יבלוט? אל תמהרו לעשות אותו גדול יותר. לקריאה »
