בבלוג הזה אנחנו עוסקים הרבה בהתאמת שילוט לסביבה, בקו עיצובי אחיד ויישום נכון בשטח.
נושא זה חל כמובן לא רק על הסביבה הבנויה – גם שמורות טבע דורשות תשומת לב מיוחדת. בשמורות טבע הנושא הזה כואב לי במיוחד.
יש שיאמרו שבטבע העדינות של ההתערבות האנושית חייבת להיות עדינה עוד יותר, כמעט בפינצטה.
בשנים האחרונת חל שיפור!
אתחיל מהישגים: אחרי שנים של ניסיון לקדם מהלך כזה, זה קרה בסוף:
קק”ל ורשות הטבע והגנים, פיתחו תכנית מסודרת לאמצעי השילוט שלהם.
התוצאה: שיפורים ניכרים – השלטים הגסים הוחלפו לשלטים בשפה עיצובית רגישה יותר, שנטמעת טוב בנופי הטבע הישראלי.
אז איפה עדיין הבעיה?
1. שלטים בשיטת “שגר ושכח” – יש להם “ארגז כלים” לשילוט מעוצב ואחיד, אך חסר מנגנון שמיישם אותו בשטח בהתאם לקונטקסט.
השלטים, למרות עיצובם הטוב, מוצבים בשטח באופנים שיוצרים קונפליקטים ומעיבים על הנוף עם עומס מיותר, לעיתים ללא עין מקצועית אלא לפי שיקולי נוחות של המתקין או מנהל השמורה.
נראה שיש להם שני “מנגנונים” של הצבת שילוט:
פריסת כוללת בשמורה חדשה – (כמו שמורת “מגדל צדק”) – שם הפריסה מתוכננת ע”י איש מקצוע והביצוע בשטח יפה.
הוספת שלטים לשמורה קיימת – השלטים מונחתים בשטח ע”י עובד שלא עושה זאת באופן מקצועי, כי זו לא העבודה שלו. ואז נוצרים הקונפליקטים, העומסים והפערים העיצוביים בין שלט לשלט שלא אמורים להיות.
2. שלטים מתוך “יוזמה מקומית” – גורם בארגון מבקש לממש רעיון או השראה שנצפתה בחו״ל, ומכניס לשטח שילוט שאינו משתלב במערכת הקיימת.
כך למשל שלט אינטראקטיבי לדיפדוף, שללא ערך מוסף ממשי, יוצר נוכחות בוטה וזרה ביחס לשילוט הרשמי.
3. שלטים של קמפיין – הצבה מהירה ללא תכנון מסודר, רק כדי למלא צורך נקודתי ודחוף. לעיתים נעשה שימוש בגופן ובצבעי התכנית, אך השלט עצמו אינו משתלב במערכת השילוט הכוללת.
4. שלטים מוגדלים – מתוך הנחה ש״גדול יותר שווה בולט יותר״, מתקבלת לעיתים החלטה להגדיל שלטים באקראיות. בפועל, גודל אינו מבטיח בולטות (קישור למאמר חשוב בנושא), והכנסת אלמנט גדול יוצרת תחרות על תשומת הלב, שמובילה להסלמה ולפגיעה במערכת השילוט כולה.
הצבה ופריסה בשטח הן חלק מעבודתו של אדריכל או מתכנן חוויית משתמש. בפועל, לעיתים מי שאינו מקצועי מבצע את ההצבה, מה שיוצר תוצאה אבסורדית:
הפתרון אינו לפנות לשירות הרגיל והמוכר של תכנון שילוט.
רבים רואים את הבעיה כעניין של שילוט, אך למעשה מדובר בהיבטים רחבים הרבה יותר.
- ראשית, נדרש עיסוק עמוק בחוויית משתמש ובממשק שבין האדם למרחב. כשמסתכלים על זה מהזווית הזו, מבינים שהשילוט הוא רק סימפטום של בעיה גדולה יותר — לא הבעיה עצמה.
- שנית, צריך להתמקד בליצור סדר. לא עיצוב.
עיצוב הוא גם כאן רק סימפטום. עיצוב – כן. אבל אחר-כך. קודם לסדר. לעשות סדר זה לא מקצוע סקסי, לא מקצוע מבוקש ולא מוצע, אבל זו בדיוק הפעולה שהמציאות הישראלית זקוקה לה יותר מכול. - ולבסוף, חייבים לבנות מתודולוגיה — כזו שמותאמת דווקא לאילתוריות הישראלית, שהיא לכאורה האנטיתזה למתודולוגיה. רבים מניחים שברגע שנוצר סדר וניקיון עיצובי במקום מסוים, הוא פשוט יישמר. במציאות הישראלית זה מחזיק זמן קצר מאוד. לכן הדגש צריך לעבור מעיצוב “נכון” ליצירת מנגנון שמבטיח שהקריאות והסדר יישמרו לאורך זמן.
הצעה לשיטה חדשה: הסתכלות מעבר לשילוט
יש להסתכל על נושא השילוט כיותר מאובייקטים מבודדים, ולהרחיב את הראייה ל:
- אלמנטים הסמוכים לשלטים במרחב והקונטקסט שבו הם מוצבים.
- יצירת מנגנון תומך שמבטיח שמירה על הסדר, הבהירות והנראות לאורך זמן, גם במצבי שינוי.
מוקד השיטה:
- לראות את זה דרך חוויית משתמש – בפרספקטיבה כוללנית. לא מדובר רק בסימון V על צורך לשלט והצבתו, אלא בהבנה של החוויה בפועל, תוך התבוננות בתנועה ובאינטראקציה של המשתמש עם המקום.
- עבודה עם הקיים כבסיס לתכנון וארגון מרחבים – הן בשטחים קיימים והן בשטחים חדשים: התייחסות והטמעה של האלמנטים שכבר נמצאים בשטח.
אימוץ השיטה משמעו שינוי גישה בתוך הארגון באופן שבו מתייחסים לשילוט ולתקשורת במרחב: לא כפעולה נקודתית או כתגובה לבעיה, אלא כחלק מממשק מתוכנן ומנוהל.
(ובכל זאת — במצבים שבהם שינוי ארגוני רחב אינו אפשרי, ניתן ליישם את השיטה באמצעות מנגנון ממוקד המטפל באופן שבו החלטות מרחביות מתורגמות לביצוע — ומחליף פעולות אילתור בתכנון ויישום נקודתי נכון.) (קישור למאמר בנושא יעלה בקרוב)
All Set הוא משרד לעיצוב וייעוץ שמביא אנשים להבין טוב יותר את החללים שהם נמצאים בהם.
כך הם מתמצאים מהר יותר, מרגישים וודאות נינוחות ובטיחות, חוסכים זמן ולעיתים גם מקבלים השראה.
במשרד עוסקים הרבה בחקירת הבלגן הישראלי, ומפתחים כלים שמאפשרים לעבוד עם אופן ההתנהלות הישראלי — ולתרגם אותו למרחב מסודר, ברור ומתפקד, למרות הכול.
