פגשתי בחיי לא מעט אנשים שמתעבים תורים. עבורם, עמידה בתור היא חוויה מבעיתה, שמעמיסה עליהם לחץ ועצבנות. אבל יום אחד, אחד מהם הפתיע אותי וסיפר שהוא עמד בתור בסניף דואר בשוויץ — והיה לו סבבה. ואז נזכרתי שראיתי בילדותי את אבא שלי, ששונא תורים בדם, עומד איתי בתור אינסופי בדיסנילנד — ונהנה. שני המקרים האלה …
“תכנון חווית משתמש” נתפס לעיתים כמותרות כשיש תקציב מוגבל, הנטייה היא להסתכל על חווית המשתמש ולהגיד: “זה מותרות, נדלג על זה.”רבים סבורים שזה רלוונטי רק למקומות גדולים או לפרויקטים עם תקציב רחב. אבל האמת? כואב יותר לראות פרויקטים צנועים שבהם דילגו על חווית משתמש. הטיפול בחווית משתמש מתאים גם לפרויקטים דלי תקציב – ובמקרים רבים …
משאבים מצומצמים? פרויקט תפרן? חווית משתמש במרחב – בכל זאת לקריאה »
שתי מפות שנולדו בנפרד ברוב המקרים, המפה בשטח והמפה הדיגיטלית נולדות ממקורות שונים לחלוטין. לפעמים אלה יוזמות שונות, תקציבים שונים, ספקים שונים – ובוודאי תפיסות שונות. באופן אינדוקטיבי, בשום שלב המפות לא “התבקשו” לדבר באותה שפה. כתוצאה מכך, המפה הפיסית בשטח אינה דומה לגרסה הדיגיטלית. מפת גני יהושע בשטח מפת גני יהושע באינטרנט מפה בטלפון …
גישה חדשה למפות במרחב הציבורי: המפה שבשטח והמפה שבטלפון כמערכת אחת רציפה לקריאה »
ראיתי בתי חולים בכל העולם. אין עוד מקום שבו בתי החולים נראים מבולגנים, עמוסים ומוצפים בשילוט — כמו בישראל. תמונה אופיינית מהמחזה הראשון שנגלה לעיני המבקר כשהוא נכנס לבית חולים ישראלי: קל לראות שזו לא בעיה של כסף. כסף יש. סדר אין. מובילים בחדשנות רפואית – אבל נראים ככה?! איך ייתכן שמדינה שמובילה בחדשנות רפואית …
שלטי נגישות נתפסים כמשימה טכנית גרידא: מוסיפים אותם בלי קשר לעיצוב הכולל של מערכת השילוט. לרוב אפילו לא מעצבים אותם אלא קונים אותם כמוצר מדף, שם הם אפילו לא מעוצבים על ידי גרפיקאים. התוצאה היא פיזור גס של שלטים מכוערים המייצרים רעש חזותי. הגישה היא שנגישות היא “רע הכרחי”, שצריך לסמן עליה V הנגישות נתפסת …
שילוט נגישות: משלטים נדרשים ומעיקים היוצאים לידי חובה – לנגישות כברירת מחדל במערכת השילוט לקריאה »
זוכרים את השלטים בכניסה למקומות שציינו: “המקום ממוזג”? היום, אין כאלה שלטים כי המזגן הפך למובן מאליו. יום אחד זה יקרה: “נגישות” כבר לא תיהיה “נושא בפני עצמו” – היא תהפוך לברירת מחדל, מובנת מאליה, ומשולבת באופן טבעי בכל מערכת. עצם קיומו של השלט המיותר הזה מעיד שנגישות עדיין אינה ברירת המחדל מה נגישות מלמדת …
נושא ה”נגישות” ייעלם כשנאמץ חווית משתמש טובה, פשוט כי הנגישות תיהיה מובנית מאליה. לקריאה »
חוויית משתמש במסך חשובה – אבל רגע! לפני שמדברים על אפליקציות, אתרים וממשקים דיגיטליים, חייבים לעצור ולהסתכל על הבסיס במרחב המוחשי. בישראל, הפער בין מה שמוצג במסכים לבין מה שקורה בשטח פשוט מטורף. בואו נסיט את הזרקור מהמסכים לעולם האמיתי. אנחנו בישראל. בשטח, המסרים מגושמים, הקריאות גרועה, והמרחב עצמו מבלבל ומתסכל. הממשק בעולם האמיתי בישראל …
חוויית משתמש? רגע – גם במרחב המוחשי (בעולם האמיתי), ואפילו יותר! לקריאה »
בכל פרוייקט שילוט, הדרישה הראשונה של הלקוח היא עיצוב שיהיה מעניין, ייחודי, מיוחד – בקיצור, שלא ישעמם.אבל יש מסר שכדאי להגיד כבר עכשיו: אל דאגה. לא יהיה משעמם. לפני שממהרים “להוסיף עניין” השילוט אינו נשפט בפני עצמו, אלא כחלק מהמארג החזותי שסביבו — בתוך ההקשר שבו הוא קיים. המרחבים בישראל כבר עמוסים מסרים ואלמנטים לעייפה. …
כולם יודעים שכדי ליצור סדר, עקביות ואסתטיקה – צריך תכנית כוללת.בתחום השילוט וההתמצאות קוראים לזה תכנית אב: מסמך המגדיר את כל חוקי העיצוב לכל טיפוסי השילוט. ועדיין, לא חסרים ארגונים שמעדיפים לדלג על ההשקעה הזו. מבחינתם שילוט הוא “משהו שצריך לסמן עליו ✓”, לעמוד בדרישות – וזהו. ולפעמים הסיפור אפילו מורכב יותר: הסמכות מבוזרת. גורם …
הרבה מוסדות וגופים המנהלים מקומות היו רוצים לעבור ממצב של תחזוק ותפעול נקודתי, ומזדמן – מה שניתן לכנות “פרטאצ’” – למתודולוגיה מסודרת, שמבוססת על כללים ועקרונות ברורים. זה מעבר נחוץ ומשתלם לכל ארגון.אך המעבר לאופן התנהלות כזה אינו פשוט.הוא מצריך שינוי תרבותי עמוק בארגון. השיטה שכולנו התרגלנו אליה: האילתור אופן ההתנהלות השכיח בישראל מבוסס על …
להוסיף נגיעה של מתודולוגיה לארגון מאלתר – הטריק שמעלים את הפרטאצ’ מהמרחב לקריאה »
