לאחרונה מתחזקות הקריאות להחיל שימוש בכרטיס רב-קו גם במוניות שירות.
על פניו, הצעד מתבקש וראוי. הרב-קו מאפשר הסדרי נסיעה נוחים, ומעל הכל הוא מאפשר לעבור מאוטובוס לאוטובוס בלי לשלם שוב, כך שהתשלום הוא לא עבור נסיעת אוטובוס אלא עבור המסע כולו (“דלת לדלת”).
מוניות שירות לא מאפשרות לעבור בינהן. (“החלפת קו”) כלומר, הן מאפשרות, אך צריך לשלם פעמיים. את זה אף אחד לא יעשה. עדיף כבר לקחת מוניות.
כך מוניות השירות הפכו לכלי תחבורה הרבה פחות מבוקש בשנים האחרונות.
הקמפיין האחרון שקורא להחיל את הרב-קו גם במוניות השירות הוא פרדוקסלי מהסיבה שמוניות שירות, בניגוד לאוטובוסים אינו כלי תח”צ המנוהל כמערכת, אלא כלי תחבורה פרטי שמסיע את הציבור. מנגד, הרב-קו פועל כמערכת. הוא מייצר מערכת תשלום משותפת לכל צי הרכב של התח”צ.
הכנסת רב-קו למוניות השירות, אם זה ייעשה נכון, פירוש הדבר ביטול מוניות השירות והפיכתן לתחבורה ציבורית רגילה. השאלה היא האם זה ייעשה נכון?
בעמוד המחאה בפייסבוק נשאלת השאלה, האם אפשר להסתדר בלי מוניות השירות:
ההבדל המרכזי בין תח”צ למוניות שירות
מונית השירות היא רכב פרטי. היא הקניין של הנהג. בסוף יום העבודה הנהג לוקח אותה הביתה. הנהג מטפל ברכב, קובע את תנאי הנסיעה ולעיתים משנה את המסלול והחשוב ביותר: הנהג מקבל את הכסף מהנוסעים ישירות לכיסו.
לעומת זאת בתחבורה הציבורית, הנהג מקבל משכורת קבועה מהחברה.
הפרט הקטן הזה מייצר שרשרת של הבדלים מהותיים בין תחבורה ציבורית לבין מוניות שירות:
- לתחבורה ציבורית (אוטובוסים, רכבות וכ’) יש אוריינטציה שירותית, בעוד שלמוניות השירות יש אוריינטציה מסחרית.
אוריינטציה מסחרית מייצרת תחרות. תחרות הוא מושג שנתפס כמאפיין חיובי של כלכלה, אך זה כלל לא רלוונטי לשדה התחבורה הציבורית. אני מופתע שוב ושוב לגלות כי גם אנשים הבקיאים בנושאי תח”צ לא מודעים לכך! תחרות בתח”צ היא דבר רע מאוד! תחרות בתח”צ צריכה להיעשות בשלב המכרז ולא בשטח.
שיטת התשלום הישיר לנהג מונית השירות אכן מייצרת תחרות. אך תחרות זו מתבטאת בניסיון להסיע כמה שיותר נוסעים. כלומר מדובר בתחרות על הכביש.
- נהגי מוניות השירות לא יוצאים בזמנים קבועים, ולא יוצאים כאשר יש מושבים ריקים ברכב.
הדבר גורר בהכרח המתנה נצחית של נוסעים המנסים לתפוס את מונית השירות בתחנות הראשונות של הקו, שאחרי תחנת המוצא. - נהגי מוניות השירות צריכים כאמור להתחרות על נוסעים מה שגורר נסיעה מהירה ופרועה, הורדת נוסעים באמצע הכביש (כי התקרבות למדרכה פירושה ביזבוז זמן והפסד נוסעים), ובעיקר התחרות עם מוניות שירות אחרות, ועם התחבורה הציבורית.
נהגי שירות מספרים כי המקצוע שלהם מחייב מעבר קבוע באור אדום ונסיעה מעל המהירות המותרת.
בוידאו הבא אפשר לראות בבירור את התוצאות של המרדף אחר-הנוסעים היומיומי של מוניות השירות:
רב קו במוניות שירות – מה זה בדיוק אומר?
רוצים רב קו במוניות שירות? כדי “לשלב את מוניות השירות במערכת”? דרישה נכונה.
אבל דרישה כזו צריכה להיות מפורטת יותר: הכסף שירד מהרב-קו צריך להגיע למערכת סליקה משותפת לכלל התח”צ, ונהגי מוניות השירות יקבלו משכורת קבועה.
או במילים אחרות: נהגי מוניות השירות לא יתוגמלו לפי מספר הנוסעים שהם מסיעים.
זה כל ההבדל.
והפרדוקס הגדול הוא שמרגע ששינינו את שיטת התגמול, ביטלנו למעשה את מוניות השירות שכן אלא יהפכו למיניבוסים שהם חלק קוהרנטי ממערכת התחבורה הציבורית.
כך שלמעשה המחאה לרב קו במוניות השירות היא למעשה מחאה לביטול מוניות השירות. אם זה המאבק – אני בעד.
אבל המאבק מפספס את הנקודה הזאת, ואני חושש שתימצא איזו קומבינה להכנסת רב-קו למוניות השירות מבלי לשנות את שיטת התגמול.
אם אכן יש אפשרות כזו והיא מקודמת, אלה חדשות רעות מאוד לענף התח”צ, שכן מהלך כזה ינציח את תרבות מוניות השירות לעוד שנים רבות.
רשומה קודמת בנושא: מוניות שירות זה לא בדיוק תחבורה ציבורית
